גיל ביה"ס התיכון

הילדות התמימה וההרמונית יחסית מסתיימת במובן מסוים עם השנה ה-11-12. פעמים רבות יש לכך סימנים חיצוניים וביולוגיים ברורים: תחילת התפתחות אברי המין, גדילה מואצת של האיברים והגפיים והופעת המחזור אצל הבנות. במשך תקופה של כשנתיים מגיעים הילדים לגיל 14-15, גיל אשר מהווה את שיאו של מה שמכונה 'גיל ההתבגרות'. מהו טיבעה של התפתחות זו? מה מאפיין אותה ומהי התשובה החינוכית המתאימה לגיל זה?

התקופה ההתפתחותית הקודמת, של גיל בית הספר היסודי, אופיינה – לצד הסממנים האישיים והתפתחותו האינדיווידואלית של כל ילד – ביציבות והרמוניה גופנית מסוימת, בחיי נפש תמונתיים ואישיים מאוד, בעולם פנימי עשיר ועתיר חוויות ובחשיבה מלאת דמיון והקשרים אסוציאטיביים. כעת, בין השנים 11 ו-14, אם כי שוב בצורה אישית מאוד, מתרחש מהפך של ממש בהתפתחות הילד. בקצרה ניתן לאפיין אותו בצורה הבאה: במישור הגופני הופכת הילדה לנערה והילד לנער, עם הופעת סימני המין המשניים, צמיחת אברי המין וכל הקשור לתהליך -השתנות הקול, צמיחה גופנית מואצת, בעיקר של הגפיים, הגוף אשר נראה לעתים קרובות לא הרמוני, גם הפנים. במישור הנפשי צוללים הנערה ונער פעמים רבות למעין מערבולת סוחפת כל: רגשות עזים מתעוררים, המציאות הופכת מבחינתם לשחור-לבן, רע-טוב, יפה-מכוער, ללא כל גווני ביניים. בני הנוער חשים צורך עצום בהזדהות עם איכויות מסוימות ובביטוי ביקורת וזילזול כלפי איכויות אחרות. קבוצת בני הגיל הופכת למשמעותית יותר, ואילו המשפחה, ובמיוחד ההורים  - למרכזית פחות. קיים חיפוש אחר חוויות סף, חוויות אשר מאפשרות לנערות ולנערים להרגיש בעוצמה מירבית את גופם, נפשם והיבטים שונים של המציאות סביבם. במישור התודעתי מתעוררת החשיבה המופשטת ועימה כמובן הביקורת האין-סופית, הציניות, הווכחנות וכן החיפוש העצום אחר מחשבות נכונות, לעיתים אידיאלים, של איך באמת צריך ונכון לחיות.

הבלבול והקושי הרב של הנערות והנערים ושל הסובבים אותם בתקופה זו נובעים מכך שנולד בתוכם עולם נפשי של רגשות, תשוקות ויצרים. עולמה הפנימי הסגור והשלם של הילדות נבקע לפתע והילד מוצא עצמו בתוך סערת רגש ויצר. אלא שנוכח סערה זו חסרים לו עדיין, במשך שנים אחדות, הכוח הפנימי, העצמאות והיכולת לנווט את דרכו. כוח זה מתפתח בשנות העשרים, בתהליך שניצניו מופיעים בגיל 17 לערך. הנערות והנערים נתונים עתה במצב התפתחותי מוזר ומתסכל עבורם, עבור הוריהם וכל הבאים במגע עימם. כוחות עצומים התעוררו בקירבם, אולם הכוח והיכולת לשלוט בהם ולנווטם חסרים עדיין. דמיינו לעצמכם מפרשית בים הפתוח, נתונה למשבי רוח עזים ולסערות, מיטלטלת על פני הגלים - וכל זאת ללא הגה ומצפן, ללא יכולת שליטה בכיוון בו היא מפליגה, ביעד אליו עליה להגיע ובנמל בו היא אמורה לעגון... זוהי התמונה הפנימית של גיל ההתבגרות.
מכאן המשבר וחיפוש הזהות של גיל זה. מה שהספיק עד עתה על מנת להעניק את חוויית הזהות האישית מתמוטט בסערה הפנימית. אחד הכוחות החזקים אשר מניעים כעת את החיים הפנימיים הוא החיפוש והשאלה: מי אני? עם מי אני מזדהה? מהם ערכי? ויחד עם זאת כמובן גם השאלות ההפוכות: מי אני אינני? עם מי איני מזדהה? אילו אינם ערכי? וכדומה.

קבוצת הזהות של המשפחה כבר אינה מספיקה. מתחיל לעיתים קרובות מרד ומאבק בכל מה שמייצג עבור הילד את כוחות התורשה והסביבה. החיפוש מוביל בדרך כלל לחיזוק והעצמה של קבוצת בני הגיל. זהו גיל החבורה. החבורה מעצבת את סגנון הלבוש שלה, את מנהגיה, את שפתה, את מושאי הערצתה ואת תכניה, יחד עם בידול מוחלט של כל מה שמנוגד לדרכה. זהו עולם של שחור ולבן. ישנה הזדהות מוחלטת והערצה כלפי צדדים מסוימים של המציאות: זמרים ולהקות, סגנונות מוזיקה, שחקנים, סוגי ספורט, סגנונות לבוש ואפנה וכו' ומצד שני - דחייה מוחלטת של כל מה שאינו נמצא בתוך אותה מסגרת הזדהות.

במקביל, מתעוררים בנערים ובנערות כוחות חזקים של חשיבה מופשטת, שיפוט ערכי, הבנה בוגרת של המציאות ואידיאלים חברתיים ואקולוגיים. הסערה הפנימית והחיפוש הפנימי אינם נעצרים בשאלות של אופנה וסגנונות מוזיקה אלא מתרחבים על פני העולם הערכי כולו. גם פה מתעוררת שאלת הזהות. האם עולמם הערכי של הורי מתאים לי? האם בית הספר נותן לי חינוך ערכי? מה במציאות שסביבי פועל לפי ערכים ואילו? הפתיחות לאידיאלים ולערכים היא עצומה.

מה יהיה, אם כן, החינוך הנכון בגיל זה? מה ייתן לנערה ולנער את המזון לו הם זקוקים? כיצד ניתן לבוא לקראתם במובן האמיתי, הפנימי?

ראשית יש לתת תשובה עמוקה ומשמעותית לחיפוש של הצעירים בגיל זה אחר זהותם. כפי שנאמר, חלק גדול מההתרחשויות המוזרות, לעיתים אף קיצוניות ומפחידות (במיוחד את ההורים) בגיל זה נובעות מתוך החיפוש הבלתי מודע אחר מודלים, איכויות ואנשים עימם יוכלו להזדהות ובדרך זו לנסות ולממש את אישיותם המתפתחת. מכאן שעל המבוגר – הורה, מורה, מדריך - להיות מודע לכך שמבטם מופנה אליו בראש ובראשונה עם השאלה הפנימית: מי אתה? מהם חייך? מה אתה מייצג? במקביל ישנה בחינה בלתי פוסקת של האמת או השקר, האמינות או הזיוף - בדיבורים אך בעיקר במעשים. החיפוש הוא אחר מודל להזדהות ועל כן רק אותם מבוגרים אשר מייצגים משהו ברור, עיקבי, במיוחד כזה שביכולתם גם לעמוד מאחוריו באופן אישי ומעשי, יצליחו לתת לנערים ונערות בגיל זה תשובה בעלת משמעות.

חשוב במיוחד שהמחנך בתיכון יהיה בעל ערכים ואמונות, ייצג דיעות ברורות, יבטא את אישיותו באופן ברור, יפרוש בפני בני הנוער בדרכים שונות את אמונתו ודרכו, גם כאשר אלה מנוגדות לדעתם ואמונתם. הם יידעו לכבד את דרכו ואותו עצמו. מכאן הערצתם של תלמידים בגיל ההתבגרות כלפי מורים סמכותיים, בעלי דרך ברורה ועיקבית. מכאן הערצתם ביחס לכל מודל כמעט במציאות אשר 'הולך עד הסוף' עם דרכו. מכאן גם רגש הדחייה כלפי מבוגרים שאינם מייצגים מאום, שאינם עקביים בדרכם או כאלה שבדבריהם ומעשיהם מורגש ולו הזיוף הקטן ביותר.

איכות חשובה נוספת היא העניין. עקב היסחפותם במערבולת הרגשות והיצרים שקועים בני הנוער לעתים קרובות בעולם פנימי אישי, שבמקרים קיצוניים עלול להובילם לאותן תופעות הרסניות של גיל זה: התמכרויות, בעיות אכילה והרס עצמי. התעניינות אמיתית באיכויות העולם עשוי לחלצם מן המערבולת הפנימית ולקשרם עם המציאות סביב. בתקופה זו במיוחד על כל תהליך לימודי להיות מרתק. עליו לגרום לבני הנוער 'לשכוח את עצמם' ולהתמסר לעולם, ליצור עימו קשר ולפתח את פנימיותם מתוך מגע והרמוניה עם המתרחש סביבם. תהליך לימודי יכול להיות מעניין כאשר מרכז הכובד מוסט מהכנה לבחינות, לימוד אינפורמטיבי והספק כמותי אל לימוד איכותי, אינטגרטיבי, הקשור למציאות ולחייהם של בני הנוער. לימוד כזה צריך גם להביא עימו ערכים ואידיאלים, ולקשור אותם לחייהם. זהו גם הגיל המתאים ללימוד דיאלוגי יותר, שמקום רב ניתן בו לשיחה והשתתפות קבוצתית ופחות להרצאה יבשה של המורה והקשבה פסיבית של התלמידים. תהליכי הלימוד בגיל זה אמורים לפנות אל האקטיביות של בני הנוער. עליהם להפעיל אותם וכך ליצור איזון בין עבודתו של המורה לעבודתם של התלמידים.

איכות חשובה נוספת היא העבודה עם הקבוצה, שהיא, אחרי הכל, מסגרת ההתייחסות החשובה ביותר בגיל זה. על פעילותם של בני נוער  להימצא באיזון נכון בין האתגרים האישיים לאתגרים הקבוצתיים - כך בבית הספר, בתרבות הפנאי ובפעילויות חברתיות של התנועה, חוגים וכל מסגרת אחרת. האתגר, המבחן (הפנימי), חציית הסף הן האיכויות המשמעותיות כאן. בשלב התפתחותי זה בני הנוער מחפשים את עצמם. חיפוש זה מתרחש לא פעם באמצעות ניסיון לבדוק ולחוות את הגבולות דרך חוויות גוף אשר מביאות עד לקצה הפיזי האפשרי, שמיעת מוזיקה בעוצמה, צפייה בלתי פוסקת בסרטים בקולנוע או בטלוויזיה, התמכרות למשחקי מחשב, שתיית אלכוהול, סמים, הרעבה עצמית או הלעטה במזון, שינת יתר או צמצום שעות שינה ועוד. כל אלה הם נסיונות למתן מענה על צורך טבעי ומובן לחלוטין בגיל זה. צורך זה יקבל את התשובה החינוכית הטובה ביותר אם בבית הספר, בתנועה ובכל פעילות מכוונת אחרת יעמדו בני הנוער בפני אתגרים גופניים, נפשיים ותודעתיים. עליהם להתנסות שוב ושוב בחווייה של חציית גבול שהיתה קודם בלתי אפשרית, להרגיש 'שהלכתי מעבר לעצמי'.

חינוך שמעמיד בפני הנער והנערה זהות רוחנית ברורה מבלי להתבייש בכך ובמקביל מנסה להפגישם עם מגוון של זהויות, חינוך שיוצר עניין, שתהליכי הלימוד בו משולבים בין התחומים השונים, שאינו פונה אך ורק לחשיבה השכלתנית אלא גם למישור היצירתי והאמנותי, חינוך שמנסה לפנות לאיכויות מגוונות, שמציב אתגרים, חינוך שעובד עם קבוצה חברתית, שפונה ומפנה לאידיאלים חברתיים, שמעורב בחברה סביבו, שיוצר סביבו התרחשות חברתית באזור כולו – חינוך כזה מן הראוי שילווה וידריך בני נוער.