סדר היום והלימוד בתקופות

כבר עם יִסּוּד בית-ספר ולדורף הראשון בשנת 1919 ניסה שטיינר לעודד עבודה פדגוגית בריאה ושלמה יותר, על-ידי שינוי סדר יום הלימודים המקובל והכנסת הלימוד בתקופות כחלק מובנה במערכת הלימוד.

מאז נהוג בחינוך ולדורף ללמד את נושאי הלימוד העיוניים העיקרים בתקופות לימוד אינטנסיביות שמתחלפות בריתמוס מסוים. הלימוד בתקופה מתרחש בעיקר בתחילת היום בין השעות 8:00 ל- 10:00 במסגרת שיעור ארוך ורב- תחומי במקצוע מסוים. מקצוע זה נלמד כל יום בשעות הללו, במשך פרק זמן של שלושה עד ארבעה שבועות. יום הלימודים מעוצב כך שבתחילת היום עוברים התלמידים התנסות חינוכית, עמוקה ורב- תחומית במקצוע לימוד מסוים, וזאת כל יום במשך כמה שבועות. לאחר תקופה כזו מתחלף תחום הלימוד לעוד פרק זמן דומה וכו'. סדר היום בבית-הספר מעוצב, אם כן, בצורה הבאה:

8:00-10:00 שיעור ראשי - שיעור שמוקדש לתחום מסוים מדי יום במשך כמה שבועות. במסגרת השיעור הראשי נלמדים רוב תחומי הלימוד העיוניים כגון: לשון, חשבון, טבע ועוד.

10:30-13:30 שיעורי תרגול, אמנות, מלאכות, שפות, חינוך גופני ותנועה - במסגרת זמן זו מתקיימים השיעורים שדורשים תרגול שבועי וחזרה במשך כל שנת הלימודים.

13:30-15:30 עבודה בסדנאות, בחקלאות ופרוייקטים שונים.
 

אופן העבודה בתקופות מונע את הפיצול הרב שקיים בדרך כלל במערכת השעות של מערכת החינוך המקובלת. פיצול זה מאלץ את התלמיד לעבור במשך יום לימודים עד שמונה תחומי לימוד שונים. תשומת הלב, הריכוז ויכולת ההעמקה מתפזרים כך על פני תחומים רבים ונמנעת מראש עבודה עמוקה ואיכותית. בבית ספר ולדורף נלמדים למעשה בדיוק אותם תחומי הלימוד, כמקובל במשרד החינוך ובבתי-הספר האחרים, אלא שאופן הלימוד שונה מאד.

הלימוד של תחום אחד במשך תקופה של שבועות אחדים וההתרכזות היום-יומית בפרק זמן ארוך יחסית של כשעתיים באותו התחום, מאפשרים איכות גבוהה מאוד של עבודה. אופן עבודה זה מאפשר להעמיק בתחום לימודי מסוים, להתרכז שוב ושוב באיכויותיו השונות, לבחון אותו מזוויות וכיוונים שונים וכך להפוך כל תחום לחווייה לימודית משמעותית ועמוקה. בדרך הוראה זו ניתן גם ליצור, בכל מקצוע ותחום לימודי, לימוד רב- תחומי (אינטגרטיבי).
כך, לדוגמא, ניתן ללמד נושא כמו היסטוריה קדומה - יוון או רומא - בעת ובעונה אחת דרך מאורעות ההיסטוריה, האמנויות השונות באותה תרבות (דרמה, שירה, דקלום, ציור ופיסול), לבוש באותה תקופה, ארכיטקטורה, מאכלי הזמן, שפת התרבות, סיפורים ומיתוסים של אותו עם ועוד. בצורה זו מתקבלת תמונה עשירה, רחבה ובעלת משמעות מקורות הזמן.

בשיעורי התקופה אין עוסקים רק בהקניית חומר לימודי. העברת חומר כאינפורמציה גרידא איננה חלק ממטרותיו של בית ספר ולדורף. שיעור כזה, שהינו ארוך (בדרך-כלל כשעה וחצי עד שעתיים), מכיל בתוכו חלקים שונים ומגוונים אשר מנסים לפנות להיבטים ואיכויות רבות ככל האפשר ביישותו של הילד. השיעור התקופתי נפתח לרוב בשירה, דקלום, נגינה או כל פעילות אמנותית אחרת, בהתאם למצבה של הכיתה ונטייתה. בשנים הראשונות (כיתות א' – ה') יש בדרך כלל מקום לפעילות גופנית כלשהי: משחקים, ריצה וקפיצה, תרגילי קצב וקואורדינציה, הצגות קטנות ועוד. אחר כך תבוא חזרה על מה שנלמד ביום הקודם בדרך של שיחות והעמקה בדיון, כתיבה יוצרת, המחזה ועוד'. אז יציג המורה את החומר החדש ולאחריו יעבדו תלמידי הכיתה במחברת תקופה בכתיבה, רישום או ציור, לפי הנושא ודרך הלימוד.
גיוון רב קיים גם בדרכי ההוראה במסגרת השיעור התקופתי. יש בו בדרך כלל שילוב של עבודה קבוצתית של הכיתה כמסגרת חברתית, עבודה בקבוצות קטנות לצורך משימות שונות ולמידה עצמית ואישית. כך קיים בו איזון בין הוראה פרונטלית של מורה מול קבוצת תלמידים לבין הוראה בקבוצות קטנות ולמידה עצמית.

באופן זה מנסה השיעור התקופתי, בכל יום ולאורך התקופה כולה, לפנות ליישותו השלמה של הילד ולכשריו השונים, וליצור אווירת לימוד שלמה ובעלת משמעות.